דזרי נולדה בדצמבר 2006, פגה בשבוע 35. מגיל 6 חודשים היא אושפזה עם דלקת ריאות ועד שהגיעה לגיל 3, היא אושפזה בבית החולים כ־10 פעמים.

ככל שגדלה היא התלוננה על עייפות גם אם רק הלכנו לקניון או לקניות, ובכל חורף נאבקנו עם מחלות והיא הייתה כל הזמן על אנטיביוטיקה. ב־2015 הייתה לה השנה הכי קשה אי פעם כשאושפזה בטיפול נמרץ למשך שבוע. הרופאים היו מאוד מודאגים, אבל היא התאוששה.

בגלל כל קוצר הנשימה הזה, העייפות המהירה, היא מעולם לא הצליחה בספורט והיא תמיד נבחרה לקבוצות הנמוכות ביותר. היא ניסתה הכול ויכולתי לראות שזה שבר את רוחה והתחיל להשפיע על הדימוי העצמי שלה.

יום אחד במהלך טיפול שיניים, המרדים ד״ר ואן טונדר ואני שוחחנו והוא שאל אותי אם אי פעם מומחה בדק את עצם החזה שלה כי הוא שם לב שהיא שקועה והציע לי לדבר עם רופא המשפחה שלנו. רופא המשפחה הפנה אותנו לד״ר ג׳ורדאן, מנתח לב וחזה בבלומפונטיין. הוא אבחן אצל דזרי Pectus Excavatum והפנה אותנו לד״ר שוויץ ביוהנסבורג כי הטכניקה שהוא מבצע לתיקון העיוות הזה משאירה צלקות מינימליות ותקופת החלמה קצרה יותר מהניתוח הפתוח "המיושן".

לאחר מספר בדיקות התברר שהסיבות לכל, או ליתר דיוק לרוב הבעיות שהיא חוותה, נבעו מ־Pectus Excavatum חמור ועצם החזה התחילה ללחוץ על הלב שלה. קבענו את הניתוח שלה עם ד״ר שוויץ ליולי 2017.

למרות שאלו היו 3 חודשים קשים לדזרי אחרי הניתוח – התמודדנו עם הכול ובאוקטובר 2017 היא חזרה הביתה עם בקשה שהיא רוצה לנסות ספורט חדש כמז׳ורט תופים. ידעתי שהספורט הזה דורש שעות אימון ארוכות, אבל הרגשתי שאם היא רוצה לנסות אני אתמוך בה בכל דרך אפשרית ולאחר שדיברתי עם המועדון והסברתי את ההיסטוריה של דזרי הם הבטיחו לי שלא משנה מה הם ישימו אותה בקבוצה גם אם זה רק להיות נערת דגלים.

מאותו יום באוקטובר 2017 ועד היום – דזרי היא ילדה אחרת – לא בגלל התופים, אלא בגלל הניתוח שעברה.

פתאום דזרי לא התלוננה על עייפות בכלל. ותאמינו לי שהאימון להיות מז׳ורט תופים הוא שעות ארוכות. הן מתאמנות כל השנה, מיום שני עד חמישי מ־15:00 עד 17:00 ובשבתות מ־08:00 עד 17:00. בתחרויות הן עסוקות משעות הבוקר המוקדמות עד השעות המאוחרות של הערב.

היא הצליחה להיות ב־2018 לא רק נערת דגלים, אלא הייתה ברוב הקבוצות: תרגיל קטן, תרגיל גדול ופום פומס. ב־2019 היא הייתה בכל הקבוצות, בתפקיד כפול וגם קפטן הקבוצה. היא גם קיבלה את הצבעים של מדינת החופשי במז׳ורטות תופים (FSMCA). השנה היא נבחרה להיות סגנית מנהיגה – שזה הישג גדול.

היא גם הלכה למבחני הצבעים של SAMCA/Protea בינואר – למרות שלא קיבלה אותם, היא הפכה למפורסמת באותו יום על שהגיעה לרמה הגבוהה ביותר במבחן הכושר Bleep (רמה 8)

עברו 3 שנים ובדיוק הסרנו את המוט ולמרות כל האנרגיה וההישגים – היא לא אושפזה בבית החולים או חלתה בדלקת ריאות מאז ומעולם לא החמיצה אימון תופים (למעט במהלך הסגר). יש לה ביטחון בעצמה וגם באופן שבו היא נראית.

לא הבנתי כמה זה השפיע על הבת שלי עד שקראתי חיבור שהם היו צריכים לכתוב בכיתה ה׳ שבו היא הסבירה את העצב שהרגישה מכך שמעולם לא הייתה מספיק טובה כדי להיבחר ולא הייתה חלק מ־3 הקבוצות הספורט המובילות וכמה היא הרגישה בושה מעצמה על כך שנראית שונה. אנחנו אסירי תודה לד״ר שוויץ, לניתוח וגם לקופת החולים שאישרה את ההליך הזה. זה עשה הבדל עצום בחיינו. תודה רבה. מרליז ואן דייק מספר נייד: 082 378 1849